פסק דין
זוהי תובענה שטרית! התובעת חב' אלמקדס לחלפנות, חברת מניות פרטית בע"מ (להלן: "התובעת"), אוחזת בשיק ע"ס 500,000 ₪ אשר מועד פירעונו 30.9.05. השיק חולל מחמת הוראת ביטול. נתיבי תבואות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), משכה את השיק נשוא התובענה והגישה התנגדות לביצועו.
הנתבעת מתנגדת לביצוע השיק מכמה מטעמים, טעם ראשון פגם במסירה. לטענתה, השיק נמסר למר עומר שאער (להלן: "שאער"), במסגרת עסקים, נגנב למר שאער, ונמסר לתובעת ע"י הגנב בידיעה שהשיק גנוב. לחלופין, טוענת הנתבעת כי ייתכן והתובעת עצמה גנבה השיק משאער. טעם נוסף, כנגד השיק שנגנב נמסרו שיקים חלופיים שנפרעו עד תום ע"י שאער.
בפניי העידו מספר עדים, מטעם ההגנה העידו ע.ה מס' 1 מר ראיק חאלד אבו נסרה, שעבד כמנהל שיווק אצל הנתבעת במועדים הרלבנטיים לתובענה (להלן: "אבו נסרה"). אבו נסרה העיד, כי מאחר והסחורה הנמכרת מהנתבעת צריכה להגיע לשטחים, רק הוא יכול להגיע לשם בשם הנתבעת. אבו נסרה מכיר את מר שאער, עובד איתו תדיר, והוא זה שמוסר לו בד"כ שיקים מאת הנתבעת ומקבל ממנו שיקים. את השיק נשוא התביעה מסר אבו נסרה לשאער כששם הנפרע ריק. בחקירה חוזרת הבהיר אבו נסרה, כי מאחר ופגש את שאער במחסום ולשאער לא היתה חותמת החברה איתו, הושאר שם הנפרע ריק (ראה עדותו בעמ' 14 לפרו' מול שורות 28-32).
עד הגנה מס' 2 הינו מר בן-ציון בן מאיר הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: "בן מאיר"). בן מאיר, הוא זה אשר משך את השיק נשוא התובענה ומילא את פרטי הסכום והמועד. העד הצהיר בתצהיר עדות ראשית (סעיף 8 ו-11), כי השיק נושא התביעה היה אחד משני שיקים שנמסרו למר שאער, כל אחד מהשיקים ע"ס 500,000 ₪, האחד מספרו 12314 פירעון 30.9.05 (נשוא התובענה), והשני מספרו 12315 ומועד פירעונו 13.10.05. לטענתו, שיקים בסדר גודל זה הינם שכיחים במערך העסקים עם שאער ועם אחרים. הנתבעת עצמה, עפ"י אישורי רו"ח עבדה במחזור עסקים בשנת 2004 בסדר גודל של 48 מיליון ₪! והרווח שלה באותה שנה עמד ע"ס של כ- 600 אש"ח!
לגרסתו של מר בן מאיר, בסמוך למסירת השיקים ועוד בטרם הגיע מועד פירעון השיק הראשון נשוא התובענה, הודיע שאער לנתבעת ביום 25.9.09, כי שני השיקים נגנבו ממשרדו. לאחר שמר שאער ביצע מס' פעולות על פי דרישת הנתבעת, הורתה הנתבעת לבנק לבטל את שני השיקים. מר שאער, פרסם מודעה בעיתון המודיע על אובדן גניבת השיקים (נספח ד' לתצהיר בן מאיר). כמו כן, מר שאער חתם על תצהיר בפני הקאדי המאשר גניבת השיקים (נספח ה' לתצהיר בן מאיר). תמורת שני השיקים שנגנבו בסך 1 מיליון ₪, משכה הנתבעת 3 שיקים חלופיים כמפורט להלן:
שיק ע"ס 250,000 ₪ ליום 1.10.05 מס' 379
שיק ע"ס 250,000 ₪ ליום 5.10.05 מס' 380
שיק ע"ס 500,000 ₪ ליום 13.10.05 מס' 382
לגרסת הנתבעת, שלושת שיקים אלה נפרעו במלואם (צורפו כנספח ז' לתצהיר בן מאיר).
עד הגנה שלישי ואחרון הינו מר עומאר שאער, (להלן: "שאער"), האיש שקיבל לידיו את השיק נשוא התובענה מידי הנתבעת. לגרסת שאער, הינו הבעלים והמנהל של חב' אל שאער אשר עוסקת בשיווק סחורה חקלאית בתוך שטחי יו"ש, מקום עסקה של חב' שאער הינו בטול כרם, וכי מחזור הכספי של החברה נאמד במיליוני דולרים. מר שאער מחזק את גרסת ההגנה, ומצהיר (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית), כי השיק נשוא התובענה היה אחד מתוך שני שיקים שניתנו לו ע"י הנתבעת עבור עסקת רכישת שמן בסך 1 מיליון ₪. העד מתאר בתצהירו מסעיף 15 ואילך את פרשת גניבת השיקים מביתו. מר שאער מטיל חשדו על אדם בשם מאהר עימו נהג לעשות עסקים בהיקפים נרחבים, אותו מאהר נקלע לחובות עצומים בסדרי גודל של 30 מיליון ₪, ולגרסת מר שאער רק לו נותר חייב כ- 28 מיליון ₪.
לגרסת מר שאער, אותו מאהר גנב בהעדרו ממשרדו את השיקים, מילא את שם הנפרע בשמו שלו ונתן לאחיו שהעבירם לתובעת. על פי גרסתו של מר שאער, התובעת ידעה כי קיבלה ממאהר שיקים גנובים. מאהר עצמו נפטר מסיבות לא ברורות בסמוך לאחר מכן ב- 9.10.05 (ראה סעיף 37 לתצהיר).
עד התביעה העיד כבכל תובענה שטרית לאחר עדי ההגנה (למעט מר שאער שהעיד אחרון). עד התביעה הינו נהאד (מחמד-אמין) עווד, (להלן: "נהאד"). העד נהאד עובד יחד עם אביו שמנהל את חב' בית אלמקדס לחלפנות בטול כרם. אביו של נהאד ערך תצהיר עדות ראשית ולא התייצב לחקירה, לפיכך תצהירו נמשך מהעדויות.
נאהד בתצהירו מעיד כי גם הוא היה בקשרי מסחר הדוקים עם אותו מאהר, וכן עם אחיו של מאהר מר נאצר אבודייה. על פי גרסת התביעה, ביום 1.9.05 מסר נאצר שני שיקים משוכים ע"י הנתבעת לפקודת מאהר, האחד ע"ס 250,000 ₪ למועד 3.9.05, והשני ע"ס 500,000 ₪ ליום 30.9.05 הוא השיק נשוא התובענה.
התובעת קיבלה את שני השיקים ואפשרה למאהר לקבל תמורתם סך של 140,000 דולר. השיק הראשון חזר בגלל בעיה בהסבה, ולאחר שהופקד שנית נפרע. השיק השני חזר מבלי שנפרע מחמת הוראת ביטול. התובעת הודיעה זאת למאהר ביום 5.10.05, הוא הבטיח כי ידבר עם מושכת השיק-הנתבעת, אך להפתעת כולם נפטר מאהר בסמוך לאותו היום.
טענת הגנתה העיקרית של הנתבעת היא, כי נפל פגם במסירה באופן שאין מסירה כדין, אלא השיק נגנב/אבד אך לא נמסר ע"י המקבל לנפרע. שאער מקבל השטר ואוחזו לא היה "מעביר במסירה" ולא מסר השטר למאן דהוא, אלא שטר זה נגנב מחזקתו או אבד ונמצא ע"י צד ג' אחר.
עיקר המחלוקת צריכה להיות בשאלה העובדתית אם אכן השיק הנדון נגנב אם לאו, שכן לא ברורה המחלוקת המשפטית בין הצדדים באשר לנפקות השיק במקרה של גניבה. יסוד "המסירה" הוא אחד מהיסודות הנדרשים לצורך הגדרת שטר כמסמך סחיר, שכן ללא מסירה אין מסמך סחיר ואין אחיזה כלל. לא ברורה טענתו של ב"כ התובעת בסיכומיו (סעיף 39), והציטוט המובא שם איננו רלבנטי לשיק נשוא תובענה זו כלל וכלל כפי שאבאר להלן.
בע"א 115/72 יוחננוב נ' הלל נדון מעמדו של שטר שנמסר לא שלם והוצא על תנאי, ומי שנטל את המסמך הפר את התנאי וסיחר אותו לאחר השלמתו. אין מקרה זה דומה במקצת למקרה של גניבת שיק או אחיזה ללא מסירה כלל. אף הציטוט המובא בסעיף 39 לסיכומי ב"כ התובעת איננו תומך בטענות התובעת, אלא נהפוך הוא. הדברים המובאים תומכים בדיעה כי ללא אקט המסירה אין כלל אחיזה, וטוב היה עושה ב"כ התובעת לו היה מצטט שלוש שורות קודם לציטוט שבחר להביא כדלקמן:
"טענתו של בא כוח המערער, כי לפנינו מקרה של "גניבה ע"י סוכן" איננה ממין הטענה. אמנם בספרו (שם, סעיף 82 ע' 107, סעיף 84 סוף עמ' 109), ביאר ד"ר זוסמן שאם מסמך לא שלם נגנב מבעליו, יהיה בכך כדי לפגום בתביעתו של אוחז כשורה, וזאת מפני שבעל השטר לא הוציא "כי לגנב לא מסר אותו", ומכיון שלא זכה להיות מסמך סחיר. בולט הוא כי מעשה הגניבה שעליו מדובר בדוגמה הנ"ל, כוונתו לנטילת המסמך בלי רשות בעליו".
(עמ' 693 פסקה שנייה לפסה"ד).